מתקדמים שי עמית - נוצה וקסת
כל המקומות לסדנא אזלו
כסף שיהיה לי לחיות, אהבה - שיהיה לי בשביל מה לחיות, ומילים כתובות כדי שלא אשתגע.
שי עמית
Scroll Down

פרוזה

קורס כתיבה למתקדמים | קבוצה אנטימית | עד 20 איש

הקורס יערך במכון מגיד (שלוחה של האוניברסיטה העברית בתל אביב). למי שירצה להשתתף מרחוק "און-ליין" – השיעורים ישודרו גם בלייב בזום.

עשרה מפגשים רצופים | מענה מלא לכתיבת ספר.

תאריך הקורס:
3.6.2021 ועד 5.8.2021
עשרה מפגשים רצופים בימי חמישי 18:00 עד 21:00
ניפגש לעבודבכיף ומהלב, לאט ובזהירות, בסבלנות ובהתמדה אבל לעבוד! (והרבה)

מחיר הקורס הפיזי (עד 20 איש): 3,200 שקלים
מחיר השתתפות מרחוק "און-ליין": 900 שקלים
(ניתן לפרוס לתשלומים)

קהילת סלוניקי 7 תל אביב (קומה 3)

* הקורס יתקיים בהתאם להנחיות משרד הבריאות

רק טוב תמיד

המפגשים

כתיבת ספר היא תהליך שבו אתה יודע היכן הוא מתחיל אך לא היכן יסתיים. פרוזה היא עבודה שאינה יכולה להסתמך על השראה – המגולמת ביכולת להמשיך ולכתוב במשך תקופות ארוכות עד לרגעי התשה ולעתים ייאוש קיומי ומאבקים כנגד עצמך, בדידות שמתרחבת בתוכך, סביבה שלעתים לא מרפה ומציאות חיים שמזמנת לנו אינספור מכשולים בדרך אל הספר.

אם כך, מדוע לכתוב? מה כן יגרום לנו להיכנע לאובססיה הזו שנקראת כתיבה? כניעה שהיא למעשה שחרור. מה יגרום לנו באמת לחוש שאיננו מסוגלים לחיות את חיינו אם לא נכתוב את הספר שלנו? הנושא.

הבנת העיקרון הפשוט אך המורכב שבבחירת הנושא עליו אני כותב.

בתהליך כתיבת ספר ישנו ראי בלתי נראה לעצמך או לחלקים בעצמך, המתגלים באטיות על ידי קילוף שכבות של שקר בתהליך שבין המחשבה במדוברת, לבין הציורים הקטנים שנקראים אותיות. כל נושא שתבחר – ובו לא תתקבל רפלקציה כזו או אחרת על חלקים בנפשך, על האדם שאתה – במרחק הזמן יתפוגג ולא ישאיר אותך מאוחד עם המילה הכתובה, נחוש, אמיץ, חרוץ ואובססיבי במסע אל ספרך.

אמנות הסיפורת מבוססת על עיקרון מרכזי שהוא לב לבה של הכתיבה – השלמת הפערים במוחו של הקורא. אמנות ואומנות הסופר/ת היא למעשה להעביר את המילים ממד – כלומר, מהשימוש היומיומי במילים לשימוש במילים כאמנות, לאפשר חירות מקסימלית למילים לנוע במרחב התודעה של הקורא.

חוויית הקריאה ואיכותו של הספר מצויים ביכולת של הסופר/ת לזהות את חומר הגלם ולשזור/לצרוף/לפסל/להלחין/לשרטט (ועוד) את המילים באופן כזה שהן:

א – יעברו ממד.
ב – יובילו את הקורא להשלים פערים (רגשיים ותבוניים) בעצמו (ומבלי ששם לב לכך).
ג – יאפשרו חשיפה איטית ואינטליגנטית של הטקסט הספרותי.

אם נחלק את עולם הסופרים לשניים (וחצי), נמצא כי יש את אלו אשר יוצאים למסע פיזי של ממש בעקבות הספר שלהם, ויש את אלו המסתגרים ומדמיינים כמעט באופן כרוני את הספר שלהם (ויש גם סופרים המשלבים במידה כזו או אחרת בין השניים). אך בכל "סוגי הסופרים" מתבצע תחקיר – מלאכה קריטית הקודמת לכתיבה עצמה.

התחקיר יאפשר לכם להשריש את השורשים העמוקים ביותר של הסיפור אל תוך הדף, בכדי להצמיח סיפור אל מחוץ לזמן ביציאה אל האור.

בהמשך ישיר לשני השיעורים הראשונים – המידע שיצטבר בתחקיר ישמש לא רק לדיוק בפרטים, אלא יהפוך את הסיפור ליציב מספיק. ארסנל הפרטים הוא קריטי לא רק ברמת "אי-הטעות" בטקסט, העריכה ו/או האמינות – כי אם במרחב התמרון, האימפרוביזציה, ההסתגלות והיכולת לאלתר תוך כדי ביטחון מוחלט באינסטינקטים שלך ככותב.

בכל עולם הפרוזה על הסופר/ת להיות מודע באופן העומק ביותר להבדל שבין "לספר על" משהו לעומת "לספר את" משהו. בסופו של דבר אנחנו מספרי סיפורים. וכמו שהודגש בשיעור 2, מטרתנו היא לעבור ממד לשימוש במילים כאמנות. המיומנות של לספר את הדברים ולא עליהם מאפשרת לריח לספר כאב, לזירה לספר מערכת יחסים, לפעולות לספר אופי של דמות וכן הלאה.

גם אם סופר/ת בוחר במודע לספר "על הדבר" ולא "את הדבר" – זה חייב להיות באופן כזה שהסיפור מצדיק זאת והסופר מודע לכך ולא שוגה בכך בחוסר תשומת לב.

נאמר ודובר רבות על להראות ולא להגיד show and tell, בנוסף לכך גם האופן שבו אספר את הסיפור מושפע מלא מעט גורמים כמו: הגוף בו בחרתי לכתוב או סוגת הסיפורת שלי וכו' – אך בשיעור זה נעמיק לעבודה מעשית ונחדד ככל הניתן בדוגמאות מתוך הטקסטים שלכם, עד שלא יהיה אחד מן המשתתפים שלא יבין את ההבדל בין "לכתוב את" לבין "לכתוב על" ויבצע זאת בספרו.

הדיאלוג מגיע אל הפרוזה מעולם הדרמה. אך בשונה לחלוטין מבמחזה (בו כאשר מסתיים הדיאלוג מסתיימת הסצינה), בספרות תפקידו שונה לחלוטין. למה הדיאלוג הוא כל כך קריטי בפרוזה?

משום שהוא רגע של מציאות בחווית הספר, הקורא כמו חוצה אל העולם שבספר ונוכח בו בצורה ממשית. כמו כן הדיאלוג מאפשר חיבור והנעה של חלקי הסיפור, ולמעשה נושא על עצמו את העלילה.

ברגעי הדיאלוג כל זיוף מורגש, כל מריחה, כל טעות. ולכן בשיעור זה נבין לעומק כיצד מה שלא נאמר או נכתב חשוב פי כמה ממה שנכתב, נפרק לגורמים את הפערים שבין ההצהרה של הדמות לבין כוונותיה האמיתיות בהקבלה למציאות. נפנים לחלוטין על ידי דוגמאות מתוך טקסטים – שלא קיים טקסט ללא סאב טקסט (כמו בחיים עצמם).

אין ספר ללא דמויות ועלילה (גם אם העלילה נטולת עלילה), אך במקרים רבים יש פער גדול בין מה שמתקיים בראשו של כותב מתחיל לבין מה שקיים בפועל במילים הכתובות – בסיפור עצמו.

בשיעור נטמיע את כל מה שלמדנו בחמשת השיעורים הראשונים ואז נבצע מהלך הדרגתי של הבנת דמות מהחיים עצמם, על מבנה הרגשות שלה המסודרים באופן חד-פעמי ופעולותיה בהתאם לכך. ואז נעבור לדמות שהמצאנו, ניתן לה תוקף אמיתי עם אמת פנימית המקיימת אותה (על שלל מאפייניה, מעבר לפסיכולגיה הקלישאתית עליה ואותה אנחנו רוצים לספר). מכאן נעבור לקודקודי העלילה אשר יוצרים את המורכבות בהשתלשלות הסיפור, נמקם בתוכה את הדמויות, מטרתן, את הכוחות הפועלים, נבנה חשיבות, היררכיה ואת רצף העניינים.

חשוב: ההגיון של הדמויות והעלילה אינו שאול בלבד מנסיון חיינו או מהמציאות המוכרת לנו, אלא מומצא בתהליך הכתיבה על ידי מתן חיים אמיתיים לדמויות ונקודות מפנה בהתרחשות. האבולוציה של ההגיון הסיפורי מושתתת על אותנטיות של הסופר/ת עם עצמו ואינטימיות מוחלטת עם יצירתו. כל קול, מחשבה או רגש הבוקעים מתוך דמות שייכים לדמות ולא לסופר שכותב אותה.

אתה רוצה לכתוב? תכתוב. אתה רוצה לכתוב טוב – תקרא ספרים. והרבה. פרוזה היא עבודה – עבודה קשה וסזיפית. כל רומנטיזציה של סיטואציית הכתיבה אינה אלא המצאה שכל תפקידה הוא להסביר לעצמך מדוע את/ה לא מסוגל להפוך את הרצון לכתוב ספר – לצורך מעשי.

נבחן יחד מהי השראה ומה תפקידה בפרוזה, נבין את חלקו של הכישרון (שבמקרה הטוב הוא אולי רבע מכל הצלחה של ספר), ננתח את ההנעה לפעולת שבכתיבה (לאפשר קיום בתוך חוסר שביעות הרצון התמידי שבחווית החיים).

הסקת המסקנות תאפשר לנו לייצר מסגרת, כללים, טיפים, הצעות, סגנון, ריטואלים, הכרח ועוד שנערמו עם השנים. בסוף השיעור אתם תבחרו מה לאמץ ולקבל או לא, אם לדייק עבורכם ולנסות, האם זו אדריכלות, ארכיטקטורה או צורפות, או אולי טכניקה שכל כולה לאפשר "אי-תכנון". כך או כך המסקנה החד-משמעית תהיה שלסופר/ת אין את האפשרות להמתין להשראה שתופיע.

לפני הגשת כתב היד לעורכ/ת לסופר/ת יש לא מעט עבודה. נקיון הטקסט יכול להתרחש בסוף הכתיבה, או בסיום מסות קריטיות של הספר. כל אחד לפי העדפתו.

לפני שנצלול אל נקיון הטקסט של עצמנו ונבין את מלאכת השכתוב, נבין קודם מהי עריכה ספרותית, מה תפקידו של עורכ/ת ספרותי, מהם היחסים של עורך ספרותי וסופר/ת. עורך ספרותי טוב, בפועל הוא גם עורך לשון, אך תפקידו הוא הרבה יותר עמוק וחשוב מדקדוק ותחביר. אם ננסה לתמצת למשפט: לוודא שכל מה שהסופר רצה לכתוב, אכן נכתב באופן המטיב ביותר עם יצירתו. ברוב המקרים עורכ/ת טוב/ה לא תיגע ב"מה" אל ב"איך" למעט במקרים שישנו פער ברור בין ה"מה" שמתגלה בשיח ובעבודה בין הסופר לעורך לבין ה"מה" שמתקיים בספר – וגם אז הכניסה אל הספר וההכרעה תהיה של הסופר. ברוב המקרים ראוי להאזין היטב לעצותיה ותפיסתה של העורכת משום שאין לה שום מוערבות רגשית בסיפור או בתהליך היצירה וכל תפקידה היא להפוך כתב יד לספר. למעשה ספר ללא עריכה ספרותית איננו ספר כי אם כתב יד.

לאחר מכן נלמד כיצד להתנתק מהטקסט ולתת לו מעט זרות וריחוק. כיצד לנקות אותו על ידי חיתוך וזיהוי של חזרות מיותרת, תיאורים מוגזמים, רצפים סתמיים, סאב טקסטים שהפכו לטקסטים וסצנות חסרות חשיבות שיותר התאהבנו בהן מאשר יש בהן צורך. נזהה מקומות בהם אין אחידות ברמת הכתיבה, שגיאות טכניות, סתירות ועוד. למה זה חשוב? מכיוון שכל ספר ראוי שישביח את עצמו ככל שניתן. השבחת הספר ראשיתה ביכולת של הסופר/ת לשכתב את עצמו (כמו בחיים).

אך עם כל הכבוד לעצמנולא ניתן במסע ארוך זמן של כתיבה, להביט מחוץ לעצמך בספרך ולראות את הבלתי נראה. ולכן לאחר שעשית עבודה חרוצה, סזיפית וקשה של נקיון טקסט ועריכה עצמית – תמיד עדיף, במקרים בהם אין לך מסקנה חד-משמעית, שיהיה יותר טקסט מאשר פחות.

הדמיון הוא התנאי היחיד בקיומו של סופר/ת שהנו בלתי למיד. אם כך מה כן נלמד? לתעל את כוח המחשבה אל המקומות החשוכים והנסתרים בעצמך. נשוטט יחד במרחבי בדידותך הקיומית, בין מקומות ששכחת שקיימים בך לבין מקומות שלא ידעת על קיומם.

נקרא תיגר על החשיפה והבושה ונתהלך בין השפיות לאי-שפיות (כפי שהיא נתפסת חברתית). ניגע ברגשות הכמוסים של עצמנו, בתשוקות וביצרים. בטוב ובהעדר הטוב. נלמד לשקר באמת, לשנוא מכל הלב ולאהוב על תנאי. ננקז את המוגלה שבנפש על ידי הדמיון שהוא החירות המוחלטת שנתנה לנו, ונהפוך את כל זה לספר – לסיפור.

בשלב השני נעמת את הטקסטים שלנו עם עצמנו ועם גבולות הדמין שהכתבנו לטקסט. נבין כי המציאות הספרותית הנה דמיון מוחלט גם אם מבוססת על חיינו. נבחן את הפער בין זכרון לבין מה שאנחנו מספרים לעצמנו כזכרון. נדייק את ההבדל בין הזיה, תעתוע, המצאה ודמיון – לבין פרובוקציה. האם זה כלל חשוב להיצמד ל"כך זה היה או לא". נכיר מחדש את העולמות שבראנו (בתרגול מעשי של הכלים שלמדנו עד כה), ננתח את הטקסטים על ידי ביקורת עצמית ונזהה מתי הוכרענו ושיעבדנו את הדמיון – ומתי פיתחנו תעוזה להכריע בעצמנו את הסיפור.

נגדיר מחדש את גבולות היצירה כך שתהיה אמינה ומדומינת מספיק, תכיל את עצמה במרחבי ספר אחד – שהתחיל ונגמר.

יש לך ספר? לאן מכאן? הקיום שלך כסופר מתרחש רק בלב של מי שקורא/ת אותך. והמגירה לא קוראת. אז מה עושים? מה מאפשר העולם של היום לסופר? מה האופציות העומדות לפניך? מהי הטכנולוגיה הקיימת? מהו שוק הספרים בישראל? מהן חנויות הספרים? כיצד מגיעים לחנויות הספרים? מהי הוצאה עצמית? כיצד ניתן לשווק את עצמך? נבין עקרונות בסיסיים של קהל קוראים, שיווק דיגיטלי, הפקה של ספר, הוצאות לאור, המשמעות המעשית של המילה תמלוגים ועוד.

נבין את מיקומו של הסופר בעידן המודרני בעולם הספרות והספרים – בישראל ובעולם. ננתח את היסטוריה של שוק הספרים בישראל ואת ההווה שלו, ננסה בצניעות לתת חזון לעתיד וניתוח עתיד השוק. נתייחס במעט להתפתחותו של הספר האלקטרוני. לבסוף נבחן כיצד ניתן להתנהל כסופר עצמאי שרוצה להיות בלתי תלוי בגורמים חיצוניים, נקביל זאת לסוגי אמנות אחרים, וכל אחד יענה לעצמו מהו הנתיב המתאים עבורו להפוך את הספר למוצר בעל ערך כלכלי.

פרטים נוספים?

השאירו לנו פרטים ונציגתנו תחזור אליכם בהקדם.