כניסה אל האיזורים הפחות פוטוגניים של הנפש: קנאה, בושה, כאב שנאה עצמית, ואיך ניתן להשתמש דווקא באיזורים האלו כדי להצית כתיבה עזה ואמינה.

בין טקסט לסאב טקסט, בין רצון מוצהר לרצון גלוי. על הפער ביניהם, על כוחו של דיאלוג טוב ותפקידו בפרוזה.

כתיבת טקסט משכנע כמניפולציה על הקורא. דרישה מוקדמת: לקרוא את "לישון" של צ'כוב ומתוכו ללמוד טכניקות נפלאות, פופוליסטיות ודמגוגיות להסטת רגשותיו של הקורא מנקודה א' ל – ב'.

על אמינות ספרותית ואמת מציאותית וההבדל ביניהן והכישרון לשכנע.

ועוד איך. יותר מזה: עריכה-עצמית היא חיונית לכל כותב. אבל היא גם ערמומית, מסתורית ומוגבלת. על נקודות עיוורות בכתיבה, על היחסים המורכבים שבין הספר-שבראשנו לבין הספר-שבפועל, על נחיצותה של נקודת מבט מבחוץ, ועל כמה דרכים לגדל את כתב-היד שלנו, לפני שנפקיד אותו בידי העורך.

על חשיבות התחקיר, איך הוא יכול להקים לחיים את הדמויות שלכם, לחלץ אתכם ממחסומי כתיבה וליצור את מבנה העומק של הטקסט.

כתיבה בגוף ראשון, שני (כדיבור או כתיבה לדמות אחרת) ושלישי (מבע משולב). מתי כדאי לבחור בכל אחד מהם, מהו האפקט המתקבל אצל הקורא ואיך לכתוב בכל גוף באופן מיטבי. עבודה על דוגמאות מתוך סיפורים של 'מאסטרים' ותירגול בקצרה יחד.

איך להתחיל בכלל? מה לגלות, מתי ואיך? כיצד ניתן לעניין את הקורא באמצעות slow disclosure (גילוי איטי) הדגמה לחשיבות העצומה של סדר ואופן מסירת הדברים באמצעות קריאת סיפור של אידה פינק.

איך בונים דמות משכנעת? מה בין דמות ספרותית ודמות בשר ודם? מה מקומם של חומרים מהמציאות שסביבנו בבניית דמות, ומה חלקו של הדמיון? מפגש סביב הדבר האחד שבלעדיו אין סיפור:
דמות חד-פעמית.

האם יש הבדל בין כתיבת פוסט לכתיבת ספרות? בהחלט. מהו? מתי טקסט הופך לפרוזה? ואיך עושים זאת? מה הופך כותבת לסופרת? וכיצד מונעים "ממחיאות הכפיים הווירטואליות" להפריע ליצירת האמנות.