היתה לנו יומרה לקרוא תיגר על פואטיקה קודמת, לכונן טעם חדש, להרחיב את אופק הציפיות של הספרות הישראלית.
פרופ' מנחם פרי
Scroll Down

ללמוד לכתוב

קורסי כתיבה יחודיים | קורסי "און-ליין" המנוהלים ברמה הגבוהה ביותר ואינם מגבילים השתתפות על בסיס גיאוגרפי, מוגבלות פיזית או חוסר זמן פרטי. הקורסים מועברים ב"לייב" ומוקלטים (לזמן מוגבל) עבור משתתפים ע"פ צורך. השיעורים מאפשרים חוויה אותנטית וחד-פעמית הישר מהבית שלך, ממרחב הכתיבה הפרטי שלך. התרחשות קסומה, אישית ודו-כיוונית באזור המוגן של כל משתתפ/ת, ושל הסופר/ת כאחד.

קורסי מאסטרקלאס:
קורסים הבנויים ממספר מרצות ומרצים המלמדים יחד בקורס אחד. המטרה בקורסי המאסטרקלאס היא להרחיב את ארגז הכלים הספרותי עבור המשתתפים, באמצעות רצף שיעורים לינארי, הבנוי ממפגשים ישירים עם כמה שיותר מומחים בתחומם, אשר יעניקו כלים מעשיים וידע פרקטי מתוך שיטתם ותפיסת עולמם. כל מרצה והשיעור שלה/שלו.

בית הספר של נוצה וקסת למקצועות הכתיבה והעריכה:
הכשרה מעשית ברמה אקדמית-אוניברסיטאית לקבוצה קטנה באמצעות מנחה אחד. קורסי עומק לרכישת ידע ואף מקצוע אשר מאפשרים תרגול, התנסות, מרחב למידה אינטימי ועוד. בסוף כל קורס ובסיום כל המטלות אשר נדרשו על ידי המרצה, יקבלו המשתתפים תעודה מטעמנו המציינת את היקף השעות, הקורס הנלמד ושם המנחה.

קורסי טיפול וריפוי של נוצה וקסת:
מתוך הכתיבה והכניסה אל תוך עצמנו מתרחש תהליך תֵּרָפּוֹיְטִי מטבעם של הדברים. בשל כך בנינו מערך שלם של קורסי טיפול וריפוי אשר נעים בין גוף, נפש, מחשבה ורוח ומטרתם להיטיב עם חיי המשתתפים באמצעות הקורסים. בסוף כל קורס ובסיום כל המטלות אשר נדרשו על ידי המרצה, יקבלו המשתתפים תעודה מטעמנו המציינת את היקף השעות, הקורס הנלמד ושם המנחה.

לוח מתעדכן

פרופ׳ דן גזית

שמי פרופ׳ דן גזית, עוסק בפיתוח טכנולוגיות לבניית רקמות ושחזור ביולוגי של אברים בשלד האדם; הטכנולוגיות מתמקדות בשילוב של תאי גזע וריפוי בעזרת גנים.

בתקופת שהותי בקליפורניה בבית החולי Cedars Sinai M Medical Center בלוס אנג׳לס, אני מקושר בקביעות לפורום של נוצה וקסת. זהו פורום מדהים שבונה תכניות איכותיות ביותר ובדרגת מצוינות יוצאת דופן. הפורום כולל מפגשים עם חמישה סופרים מובילים בישראל, כגון דויד גרוסמן, א.ב יהושוע ואחרים, והוא מיועד למתעניינים בספרות וגם לסופרים… הפורום מעמיק, המנחים מעולים, והשתתפות הקהל בזום מרתקת. נוצה וקסת מקיים בנוסף מפגשים מרתקים עם 10 סופרות שכולל גם סדנת כתיבה, מפגשים עם תסריטאים כמו אבי יששחרוף שקיים שיח מרתק על פאודה, מפגשי משוררים ועוד.

בתקופת שהותי בקליפורניה אני משתתף בקביעות בפורומים המרתקים של נוצה וקסת, הרבה בזכות התמיכה הטכנית המעולה של ליטל, שמעמידה לרשותי את ההקלטות והכל עובד פיקס גם בפער של 10 שעות בין קליפורניה וישראל. אשרינו וטוב לנו שהפורום המיוחד במינו של נוצה וקסת קם ופועל וגורם להנאה וסיפוק לכל שוחרי הספרות, השירה והתסריטאות בישראל.

מיכל ארז

תמיד רציתי להשתתף בקורס כתיבה בו אפגוש כותבים שיחלקו טיפים אישיים על תהליך הכתיבה והיצירה.
המיזם של שי וליטל הנפלאים – "נוצה וקסת" – הגשים בעבורי את החלום…
כך, בתקופת הקורונה, כשאנחנו ספונים בבתים, בין סגר לסגר, מדי שבוע, נפגשנו עם סופרים, מחזאים ותסריטאים ישראליים מן השורה הראשונה, לשעה וחצי מרתקת, איכותית ומרגשת, במהלכה אף התאפשר לנו לשאול שאלות בכתב ובעל פה. זכות ענקית!
תודה שהחזרתם אותי לאהבה הראשונה שלי – האהבה למילים, לכתיבה, לספרים וסרטים. לStorytelling באשר הוא.
תודה על מיזם מדהים, שבא לי בזמן כל כך מדויק.
והמון תודה על העשייה והנתינה, שמורגש שהיא מגיעה מתוך אהבה ותחושת שליחות.
מחכה בכיליון עיניים לקורס הבא שנרשמתי אליו.🤗

אריאלה אלוש

ליטל האהובה ושי, היפים והנעימים,
אני רוצה להגיד לכם תודה ועוד הרבה דברים אחרים,
ואני חוששת שהמייל יצא ארוך (למרות שערכתי והורדתי מעצמי),
אני מקווה שתישארו עד הסוף 🙂
לא ידעתי למה אני נכנסת אתכם, למרות שהשם ״נוצה וקסת״ קורץ לי כבר הרבה שנים.
אני כלכך שמחה שליטל התעקשה לרשום אותי לקורס הזה, כי מרוב פרויקטים שאני מפתחת וקרקע יציבה שאני מנסה לבנות כאן בזמן קורונה, מי בכלל זוכר שפעם השארתי לכם את הפרטים שלי…
והיא ניז׳סה, כפרה עליה, ומשהו לחש לי שזה מן אללה. אז הצטרפתי.
קורס התסריטאות שלכם היה בשבילי מאורע מכונן, וקשה לי להגיד ״היה״ כי הוא עדיין עובד.
בשיעור הראשון חשבתי שיש פה תרמית, שזה לא באמת קורס עם כלים מעשיים. חשבתי שזה יותר כמו סדרת מפגשים בתיאטרון היהלום בר״ג, רק עם הסבה לזום, והשאלות העיתונאיות של שי גולדן לא רלוונטיות לקהל תסריטאים, אלא יותר לקוראי עיתונים שמחפשים בידור אינטלקטואלי אין-פרסון עם פרסונות מעולם הסוגה העלית..
כמה שמחתי לטעות.
כי אז הגיע השיעור השני עם גידי רף המרגש, עם כל החמלה והמקצוענות שלו (איידול אמיתי).
ושי המוזהב פתח בעצמו מקומות רגישים של יוצר ופתאום התחברתי לאותם מקומות אצלי, ושניהם ביחד שיקפו לי שיש שם גם יופי במקום הכואב הזה של היצירה, ומה שאני עושה עם הפוסט-איט על הקיר זה בדיוק מה שצריך – כדי לתת ליופי הזה מקום. ושאני ״בסדר״. והכל זה חלק מהתהליך.
מיד בתום השיעור הזמנתי מאמאזון את שלושת הספרים שעוד לא היו לי מהרשימה שגידי המליץ עליהם כדי לכתוב סדרה. ויומיים אח״כ הם כבר לידי במטבח, בסלון, במיטה.
כל אחד מהטיטאנים שהבאתם בקורס נתן לי לגיטימציה והראה לי שזה ״בסדר״ להיות ״אני התסריטאית״, וזה אפילו מצוין! העיקר שלא אוותר בדרך, שאמשיך למצוא פתרונות יצירתיים לכל מה שמפריע לי לממש את החלום הזה. גם אם זה אומר לעזוב את הארץ לתקופת הכתיבה, לחוות בדידות נוראית, אבל לאפשר לעצמי את התנאים שאני צריכה כדי לגעת בפצע שממנו אני כותבת.
תבינו, כשהייתי צעירה גם אני כתבתי בעיתון. מגזין ורכילות ותרבות וביקורת קולנוע. זה היה זמן השרון וזמן ת״א, והעורך שלי אז (אלון צרפתי, כפרה עליו) אמר לי: אם היית מבינה כמה את מוכשרת היית מפסיקה לחפש דרמות במקומות אחרים ומתמסרת לכתיבה. אבל אני, שלמדתי בבית צבי לפני הצבא (קיבלתי מלגה, מה אני אגיד לא?), והגעתי להסדר עם המפקד שלי בממר״ם שאצא לחזרות עם צוות הווי חיל קשר, כי שם הייתה אז התשוקה האמיתית שלי – לא הסתפקתי בשחור-לבן של העיתון ורציתי להרגיש עוד יותר את הדרמה האנושית ועד כמה כל העולם במה…
אז הלכתי ללמוד תואר בתקשורת ולעבוד בטלוויזיה. וכמה אהבתי את הדרמה שם! (כמובן שזו הייתה דרמה מלאכותית) הייתי מפיקה, ותחקירנית, ועורכת תוכן, ותסריטאית תוכניות בחינוכית. אבל אף פעם לא יצרתי דרמה בעצמי. אולי כי חשבתי שאין סיכוי שמישהו יתן לי סיכוי, כי יש להחליף כובעים ויש ללכת בנעליים של נפילים, ובשביל הנעליים שאני רציתי משהו רציני היה צריך לקרות.
אז החיים קרו, ואלוהים נתן לי בדיוק את מה שביקשתי… (אני לא אגע בזה פה. אבל מהפצע הזה התחלתי לכתוב). וכשהיה לי עוד קצת זמן – עשיתי עוד תואר בתסריטאות ובימוי. וראיתי שהרבה יותר קל לי לביים מצלמה ושחקנים מאשר לכתוב תסריט שהוא גדול יותר מסרט קצר…
ושם הבנתי שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון ושאם אצליח לערוך מציאות מחדש בחדר העריכה – יהיה לי הרבה יותר קל לכתוב מבנה תסריט מההתחלה. אז הלכתי ליצור קולנוע דוקומנטרי. כמו רון לשם (רק בהרבה יותר קטן) מאותן סיבות של חוסר תקציב ותשובות שליליות – לקח לי 6 שנים לעשות אותו. מלחמת התשה, אבל התמסרתי, כי הכל בחיים זה למידה.
כשהקרנתי את הדוקומנטרי שלי בפסטיבל קאן, מפיק אוסטרלי התעניין בפרויקט הבא שלי. עשיתי לו פיץ׳ על רגל אחת והוא התאהב בסיפור והציע לעזור לי לכתוב אותו. בעיה אחת, אמרתי לו, אני לא מצליחה לכתוב בישראל. שום בעיה, הוא אמר, תבואי לאוסטרליה ותעשי אדפטציה כך שחלק מהסרט יקרה שם וחלק בישראל. שוב קיבלתי הזדמנות חלומית, מה אני אגיד לא?
נסעתי לכתוב באוסטרליה, מזוודה אחת של בגדים, מזוודה שנייה של ספרי תסריטאות והמחברות שלי מכל השנים, ושם אחרי שלושה חודשים של פיתוח הסרט הבנתי משהו קריטי:
זו בכלל צריכה להיות סדרה.
אז נסעתי לאל.איי. (ענייני ויזה שפג תוקפה) ואחרי שבועיים שישבתי לכתוב בבית הקפה מול בניין גילדת התסריטאים של אל.איי. – נולד לי פיילוט. וואו כמה הייתי גאה בי!  ומיד שלחתי לכל מי שהבטחתי לו, כולל המפיק האוסטרלי, מפיקה ישראלית אחת ושני מפיקים באל.איי. …
ואף אחד מהם לא היה מרוצה. היו מי שהגיבו בנימוס ונתנו הערות של למה זה עוד לא זה, והיו מי שלא טרחו בכלל לענות. הבנתי שיש עוד דרך ארוכה. ואחרי השיעור של רון המדהים גם הבנתי את הטעות שעשיתי. ובזכותו ובזכות גידי ושירלי ומני ואבי ודנה- אני יודעת איך לתקן.
שלוש שנים אחר כך, אחרי מות אבי, הפקת סרט דוקו בפולין והופעת נגיף מסתורי בינלאומי – אני עולה שוב על מטוס לארה״ב. הפעם בלי כרטיס חזור, כי אם גם ככה הגבולות סגורים, אולי עכשיו זה הזמן לפתוח את מחסומי הכתיבה ולהתמסר לתהליך לחלוטין.
ובדיוק ברגע הזה על ציר הזמן נכנסתם אתם, ״נוצה וקסת״ היקרים.
וזה היה מדויק.
הרבה הרבה מעבר לכלים מעשיים וידע טכני ולימוד מקצועי של תסריט שכבר היה לי.
6 מפגשים, 6 יוצרי-על, ו6 חומות שנפלו בדרך להגדרת עצמי הכותבת.
כל מפגש עם אחד/אחת מתסריטאי-העל שבקורס נתן פייט לחוויית ״סירוס״ אחרת שהפרידה ביני ובין הבייבי התסריטי שלי. ״זה בסדר לכתוב באנגלית״, ״זה בסדר לצייר את הדמויות״, ״זה בסדר להדביק פתקים על לוחות״, ״זה בסדר לחיות את עולם הסיפור שלך ימים שלמים ולא לאכול או לשתות״, ״זה בסדר שרוח הקודש מגלה לך פתרונות״, ״זה בסדר שהדמויות שלך באות איתך למיטה וחושפות את עצמן בחלומות״, ״זה בסדר שהמשפחה שלך נותנת לך השראה רק כי הם מצחיקים בטירוף״, ״וזה סה״כ הגיוני שאת לפעמים צריכה לכתוב לבד בחושך כאחרונת הפולניות ולפעמים יש לך צורך להנהיג ולעבוד עם אנשים. כי את בכלל בן אדם של דיאלוג״….
אז על כל אלה אני רוצה להגיד המון המון תודה!
אני רק מחכה ליום רביעי הבא, כי התודעה כבר מכוונת לאותו יום ואותה שעה,
ואולי יקרה נס וחומה שביעית תיפול?
אחרי הכל, הפרס הראשון שקיבלתי בחיים היה בגיל 11 על שיר שכתבתי לתחרות שירים, והפרס השני היה שנה אחר כך, על שיר שכתבתי (כולל לחן וביצוע) בתחרות כשרונות צעירים באנגלית(!).
אומרים שילדים יודעים מה היעוד שלהם בגיל מאוד צעיר, ורק החיים משייפים להם את הזיכרון ומסבכים להם את הדרך.
הקורס שלכם חיבר אותי לילדה ההיא, ואני רוצה להאמין שחזרתי למסלול.🌷
אין לי מספיק מילים להודות לכם אבל אני מקווה שאתם מרגישים את ההוקרה בלב.
מבחינתי אתם כבר שותפים.
מחכה באהבה ובסבלנות לחומה השביעית 😉
שלכם,
אריאלוש

אסתי

תודה לכם על קורס מרגש ומעורר השראה. תודה שזכיתי למנת שפיות בתקופה הזו. הזכרתם לי כמה הנפש שלי רעבה לשמוע אנשים שמתעסקים בעולמם הפנימי ולא רק במה שקורה בחוץ. כמה אני אוהבת את השפה העברית ואת אלה שמשתמשים בה לספר לי סיפור. התרגשתי, נשמתי והתמלאתי.
תודה.

ליאת פרץ

החלטתי לתת לעצמי מתנה השנה, את הקורס שלכם עם הסופרות המוכרות והנהדרות. למדתי כבר בחיי בסדנאות רבות של כתיבה ועדיין הרחבתי את ארגז הכלים שלי באמצעות הקורס. כל מפגש שלכם נפתח בחיוך ובנועם על ידי שי שהכניס אותנו היישר לעולמה של כל סופרת. מכל סופרת קיבלתי טיפ אחר וחדש, המפגשים היו מרתקים ומעשירים. הביקורת על הסיפורים שכתבתי ניתנה על ידי עין מקצועית ועם הרבה רגש וכבוד לכתיבה שלי, מתוך הביקורת של הסופרות ושל הצוות המוכשר והמיוחד, למדתי איך לשפר את הכתיבה שלי.

הייתם איתי לאורך כל הדרך, מתוך אכפתיות ורצון אמיתי לקדם את הכתיבה שלי, כאילו שאנחנו מכירים שנים,זה לגמרי לא מובן מאליו בעיני. תודה רבה לכל אחד ואחת מכם, ליטל: את מיוחדת בגישה הנעימה, המקצועית והאחראית שלך. שי: אתה יחיד ומיוחד. אשמח להמשיך ללמוד איתכם.

גלי

היי, רציתי לשתף בהנאה שלי מהמפגשים – מעוררי השראה וחד פעמיים. הפורמט, התוכן, ההנחיה והדאגה לפרטים כולל קישור/תמיכה וכו פשוט יוצאי דופן. תענוג! מתנה שקיבלתי ליום ההולדת בהחלט מתנה מנצחת.

פנינה תל-דן

תודה למנהלי הקורס, "נוצה וקסת"  לכתיבת ספרות, ולמנהלת המקסימה שלהם ליטל, על הנגשת הספרות לאוהביה

באחד המשובים שקיבלתי משי כמענה למטלה שהכנתי בעקבות אחת ההרצאות היותר מלבבות ומכוננות ששמעתי במסגרת  הקורס, כוניתי על -ידו  "עלמתי הצעירה". בתחילת העשור השישי לחיי אני מרגישה באמת ובתמים כעלמה צעירה מלאת תשוקת יצירה, נלהבת ונפעמת מהעולם המרתק שבראתי לעצמי דווקא בתקופת קורונה הידועה לשמצה. עולם, שקרם עור וגידים בעקבות מתנה נפלאה ומרגשת  שהענקתי לעצמי.

מהי המתנה אתם שואלים? קורס לרכישת כלים ספרותיים מפי עשר נשים עוצמתיות שהן אושיות ספרות פורצות דרך קורסי הכתיבה של  "נוצה וקסת", בניהולם המקורי והמושקע של שי עמית וליטל מזרחי.

הכתיבה הייתה מאז ומעולם משאת נפש שלי. אך החיים וסביבה בלתי תומכת באקדמיה ובסדנאות מאכזבות לכתיבה, קודמות, גרמו לי לכתוב כול חיי אך ורק למגירה. בסוף, העשור החמישי לחיי התחלתי בלוג אותו זנחתי והחבאתי והוא שימש לי יותר כמגירה להטמנת כתיבתי, במקום פלטפורמה לפרסום יצירותיי.  אך כידוע "המגרה אינה מחזירה אהבה".

בקורס אותו הענקתי לעצמי במתנה, פגשתי עשר נשים מרשימות ומקסימות, שהשאירו כול אחת בתחומה ובדרכה המיוחדת, חותם בל יימחה בשדה הספרות העברית. שמעתי מפיהן במהלך הקורס, תובנות מעמיקות בשיחה בלתי אמצעית ומלבבת, מלאת דוגמאות ונתינה נדיבה של שפע כלים מרשימים לכתיבה.

בקורס הזה, בתחילת העשור השישי לחיי למדתי לראשונה, להעז, לפרוץ קדימה ולתת מקום לתשוקת היצירה שלי.

בעקבות המשובים וההרצאות המגוונות מלאות ההשראה והמרנינות בחדשנותן, הלכתי בגילי המופלג עד מאוד,  ופתחתי דף בפיסבוק בשם "סיפורים ומחשבות" והחלטתי לשחרר על פלטפורמה זו את יצירותיי לעולם בצורה מסודרת, עם קישור לבלוג שלי בו מופיעים הסיפורים במלואם.

תוך פחות מחודש קיבלתי בקשות חברות מאנשים וקבוצות שונות בתחום הספרות. כיום אני מנהלת שיחות  בנושאי ספרות וחולקת יצירות ומשובים עם מעל אלף חברים בפיסבוק.

בדרך כלל  נתבקשנו לכתוב תרגילים באורך של עד 250 מילים על-מנת לקבל עליהם משובים מהסופרות או ממנהלי הקורס. אני כתלמידה מאוד לא ממושמעת, שההרצאות, השיחות והתרגילים עוררו בי יצירתיות, שקעתי כדרכי בקודש, בעקבות התרגיל לכתיבת סיפורים. למרות שהטרחתי אותן בקריאת טקסט יותר ארוך ומורכב,  זכיתי לקבל משובים מושקעים מסופרות מפורסמות ועסוקות, שטרחו לקרוא את שכתבתי והתייחסו לטקסטים בצורה מקצועית. המשובים כללו עצות ותובנות שסייעו לי לקרא מחדש בצורה מפוקחת את שכתבתי וסייעו לי לבצע עריכה עצמית שללא ספק שיפרה ושכללה בכמה רמות את כתיבתי. הערותיהן הבונות והמקצועיות גרמו לי לנסות לעמוד ברף הגבוה שכתיבתן והתייחסתן המקצועית  הציבה לי.

אחד המשובים היותר משכילים ואינטליגנטיים שקיבלתי היה משוב מוקלט מפי שי גולדן שהתגייס לקצר את ההמתנה למשוב וסייע במתן המשובים. כבודו לא התמהמה, הפשיל שרוולים ושלח משוב מושקע ומלא עצות מועילות לשיפור הסיפור ששלחתי.

אצטט כאן את תודתי אליו למשוב שקיבלתי:

שי היקר,

תודה רבה על תגובתך המושקעת ועל העצות הבונות לשכלול ושיפור כתיבתי. אצטרך להבשיל זמן מה, עד שאוכל לקלוט אותן במלואן, ולהטמיע אותן בכתיבתי כך שיקבלו ביטוי גם למטלות הבאות ולכתיבה בכלל.

אני רוצה לשבח אותך על השיטה, אותה אנצור לשימושים עתידיים. זו שיטה שאני קוראת לה שיטת "הסנדוויץ"'. שבחים, אם יש, בתחילת המשוב, הערות ועצות בונות לשיפור, הכוללות ביקורת בונה ומאירת עיניים  ושוב שבחים ודברי עידוד בסוף המשוב. שאפו. למדתי, קיבלתי ביקורת בונה ומפוקחת בלא ההשפלה או ביקורת מצמיתה, שהייתה נחלתי בסדנאות משמימות וכושלות במקומות אחרים, בהן השתתפתי בעבר.

שאפו לנוצה וקסת, לשני השיים, שנתנו לי שי לחיים וכמובן לליטל המקסימה, האדיבה והיעילה שבלא תמיכתה הדברים לא היו מתנהלים למשעי.

בברכת תודה והערכה,

פנינה תל-דן

 

שרה קרמר

נוצה וקסת, השם תפס אותי והחזיר אותי לתקופה עתיקה שאני כה אוהבת ומעריכה. גיליתי שמות שכל אחד היה יותר טוב מהשני. נשים יוצרות, מוצלחות, מובילות, חזקות, מנהיגות כל אחת בדרכה והעיקר חושפות קבל עם ועדה את כתיבתן הייחודית. אז הגיעה השיחה עם ליטל היקרה שהייתה מצחיקה, מקצועית, חכמה, כייפית וארוכה וממש הרגשתי כאילו דיברתי עם חברה ותיקה. האינטואיציה שלי התעצמה. הבנתי שיש לי כאן מכרה זהב ביד ייחודי ושונה מכל סדנת כתיבה רגילה. הבנתי שאני צריכה להכין סל גדול כדי להכיל את כל הכלים שאוכל לקבל מכל אחת ואחת, מזוית ראיה שונה, ניסיון שונה, הכוונות והנחיות לשיפור הכתיבה. שמחה שהחוש השישי שלי והאינטואיציות הצליחו, ולא רק זה, הצלחתי לשכנע גם חברה טובה שהתלבטה ובסוף הצטרפה ושמחה על כך. מצפה בקוצר רוח לערבי שלישי ובהתרגשות לבאות. מכל דבר לומדים ומקבלים כלים וזאת המטרה. תודה מקרב לב לאלה שבפרונט ולאלה שמאחוריו. אחלה בחירה עשיתי וזאת רק ההתחלה.

איציק שגב

אם יש לך זמן לתארים בספרות באוניברסיטה זה פשוט נהדר. כעת תאר לעצמך שהיית מכנס את צוות המרצים ואומר להם למדו אותי הכל ב 8 מפגשים. לכאורה כאוס מרתק ובלתי אפשרי, חיכיתי לקסם הזה כל יום שני כמו קטרזיס של שנה אקדמית. רשימת הסופרים מדברת את עצמה, אוסף נדיר של זרמים מופלאים ומה שבינהם בספרות הישראלית שנזרקו לתוך מרק רותח של דימיון מבעבע המסיר כל מחסום פרקטי של כתיבה.

שירית רינסקי

הסדנה היא אחת המתנות הטובות ביותר שכותב יכול לתת לעצמו. ההזדמנות להיחשף לפרספקטיבות השונות של כל יוצר היא יוצאת דופן, והייחודיות הזו של כל אחד ואחת מהם יוצרת פסיפס מעורר השראה ויחיד במינו. מעבר לפרקטיקה, הסדנה מחזקת אצל כל אחד מהמשתתפים את החשוב מכל – האהבה למילה הכתובה והתשוקה ליצירה.

לימור כץ

זוהי סדנה ייחודית, מעמיקה, חוקרת, מעצימה ומפרה. כל מפגש היה עוצמתי מקודמו. שמונה סופרים מהממים שבכל מפגש אחד מהם פותח את הלב ומעניק מהידע והכלים שרכש במשך כל שנותיו ככותב. אין מישהו שהיה יותר או פחות טוב. כולם היו מעולים ואני מרגישה שקיבלתי כלים פרקטיים ומשמעותיים עבור תהליך הכתיבה. אני חושבת שהסדנה הזו מתאימה גם למי שמעוניין לכתוב למגירה, גם למי שרוצה להוציא לאור וגם למי שביניהם.

ליאור אמסלם

יצירה היא תהליך של לימוד, ריפוי והכרה עצמית. דרך כתיבה אנחנו לומדים את המגבלות של עצמו כי היצירה עצמה היא של משהו חדש שקודם לכן לא היה קיים. מציאות, רעיון, סיפור או דמויות שעד כה לא היו חלק מחיינו. דרך כל אחד מהמפגשים בפקולטה לכתיבה אפשר ללמוד מגבלה חדשה שקיימת אצלינו ולכתוב אותה ולעבור תהליך. דמויות מוצאים לא ממציאים אבל בלי כתיבה לא נמצא. השפה של אחד כל ואחת מאיתנו שונה ודרך כתיבה אפשר להכיר את השונה.

אורלי זהבי

תהליך הכתיבה בחוויה האישית שלי הוא מנותק ומנתק. לסדנה הגעתי כדי לא להרגיש לבד ואכן, מצאתי שאני לא לבד. את מפגשי הסדנה ומה שביניהם מצאתי כחוויה מעצימה ומרתקת. את השיח הפורה שבו שילוב של כותבים מנוסים מאוד ומנוסים פחות, המאפשר חשיפה למגוון רחב של מחשבות, סגנונות וניסיון כתיבה אישי, מצאתי כמרגש, מפרה ואף מאתגר.

מיכל שויקי

הסדנא הייתה מיוחדת ומקורית, באווירה הלימודית, בהון האנושי וכמובן בטיב המרצים. היה מעשיר, מגוון ומלא עניין וכולי צפייה לסדנת ההמשך.

פרטים נוספים

השאירו לנו פרטים ונציגתנו תחזור אליכם בהקדם.


    נגישות