מה זה סיפור? מאיפה אנחנו מתחילים בכלל, ואיך אנחנו בוחרים את חומרי המציאות המוכרת כדי להרכיב אותם יחד באופן חדש? יחד ננסה להבין את המנגנון הספרותי ואת חוקיו.

חומר קריאה: "יום מושלם לדגי הבננה", ג'.ד סלינג'ר.

מיהן הדמויות שעליהן אנחנו בוחרים לכתוב. האם בהכרח נאהב תמיד את הדמות ה'טובה' או שחלילה נזדהה עם דמות שהיא לא כליל השלמות. איך אנחנו יוצרים פסיכולוגיה של דמות בסיפור ואיך מציבים את הדמויות על לוח השחמט הספרותי כדי לאפשר להן להשתקף זו בזו.

חומר קריאה: אהרון אפלפלד, "עשן".

אחד האתגרים העומדים בפני כל סופר הוא עיצוב האופן שבו הגיבור מדבר. איך סגנון הדיבור ואופני הדיבור יכולים להיות נאמנים לעלילה מצד אחד ואותנטיים מצד שני. זכור שאופן הדיבור של דמות הוא אמצעי הזיהוי העיקרי שלה.

חומר קריאה: "הקדירה" מאת שלום עליכם.

בידי מי אנחנו מפקידים את הסיפור? מי זה הדמות שאנחנו בוראים כדי שתייצג אותנו בעולם הבדיוני/ספרותי. האם זו דמות בדויה, האם המספר הוא הכותב עצמו? מה הפונקציה של המספר בתוך הסיפור? איפה אנחנו צריכים את מילותיו של המספר ואיפה את הדיבור של הדמויות? האם כל מספר צריך נמען?

חומר קריאה: "הקפטריה", יצחק בשביס-זינגר.

הפרוזה המודרנית, ועד בכלל, שמה במרכזה את 'סיטואציית הסיפר', הסיטואצייה שבתוכה נמסר הסיפור. כך למשל 'מה מעיק על פורטנוי' של פיליפ נמסר כוידוי של פציינט אצל הפסיכיאטר בעוד 'לוליטה' של ולדימיר נבוקוב נמסר כווידויו הכתוב של רוצח מתא הנידונים למוות. בשיער ננסה להבין איך הוספה של סיטואצייה נרטיבית בונה רובד נוסף בתוך הסיפור שלנו.

חומר קריאה: קטע מתוך לוליטה של נבוקוב, ומתוך 'סונטת קרויצר' של טולסטוי.

כל כותב הגיע לפחות פעם אחת לשלב שבו הוא כתב וכתב מכוחו של רעיון וחזון שהיה לו לסיפור שלם, ונתקע אי שם באמצע הדרך 'בלי דלק', וגילה שצריך לחזור ולהדק את העלילה. העלילה היא התשתית של הסיפור, לתוכו אנחנו יוצקים את הרעיונות ואת התפיסות הפסיכולוגיות והפילוסופיות שלנו. אבל על מנת שאת אלה נוכל להציג בפני הקורא תוך תנועה, אנחנו חייבים עלילה. במפגש נדבר על בניית העלילה ועל יחסי העלילה-דמות.

חומר קריאה: סיפור של בריאן מגי.

אנחנו יכולים לזהות בקלות סגנונות ספרותיים – ש"י עגנון, יעקב שבתאי, אורלי קסטל-בלום ובעלי סגנון מובהקים אחרים בספרות העברית. במפגש ננסה להבין מה אפשר לקחת מהסגנונות שלהם כדי לפתח סגנון משל עצמנו, ואיך אנחנו משתמשים בסגנונות שונים לצרכים ספרותיים שונים.

חומר קריאה: פתיחת 'סיפור פשוט' של עגנון.

הסעיף הכי חשוב בחוזה שבין הקורא הוא שהסיפור יהיה מעניין, שירתק את הקורא. אחת האמצעים לכך הוא ההומור. זו לא שאלה כאן של מצחיק או עצוב, ואפילו לא של קומי או טראגי. הומור הוא חלק הכרחי כדי להציג דווקא את העצוב, את השרירותי, את גורלו של האדם בתוך קיום שהופך בלתי נסבל.

חומר קריאה: מתוך 'מה מעיק על פורטנוי' של פיליפ רות.