מה זה סיפור? מאיפה אנחנו מתחילים בכלל, ואיך אנחנו בוחרים את החומרים? כתיבת טקסט, כתיבת ספר היא תהליך שאתה יודע היכן הוא מתחיל אך לא היכן יסתיים. ספרות היא עבודה שאינה יכולה להסתמך על השראה – המגולמת ביכולת להמשיך ולכתוב במשך תקופות ארוכות. מדוע לכתוב? מה כן יגרום לנו להיכנע לאובססיה הזו שנקראת כתיבה? כניעה שהיא למעשה שחרור.

הבנת העיקרון הפשוט אך המורכב שבבחירת הנושא עליו אני כותב.

בתהליך כתיבת ספר ישנו ראי בלתי נראה לעצמך או לחלקים בעצמך, המתגלים באטיות על ידי קילוף שכבות של שקר בתהליך שבין המחשבה המדוברת, לבין הציורים הקטנים שנקראים אותיות. כל נושא שתבחר – ובו לא תתקבל רפלקציה כזו או אחרת על חלקים בנפשך, על האדם שאתה – במרחק הזמן יתפוגג ולא ישאיר אותך מאוחד עם המילה הכתובה, נחוש, אמיץ, חרוץ במסע אל ספרך.

השלמת פערים במוחו של הקורא, והגילוי ההדרגתי של שכבות הסיפור. נעבוד על עיקרון מרכזי שהוא לב לבה של הכתיבה – יצירת פערים מכוונת על ידי הסופר.ת והשלמת הפערים על ידי הקורא.ת. נלמד להעביר את המילים ממד – כלומר, מהשימוש היומיומי במילים לשימוש במילים כאמנות, לאפשר חירות מקסימלית למילים לנוע במרחב התודעה של הקורא.

חוויית הקריאה ואיכותו של טקסט מצויות ביכולת של הסופר.ת לעבוד עם חומר הגלם שנקרא מילים כתבות כך שהן:

א – יעברו ממד.
ב – יובילו את הקורא להשלים פערים (רגשיים ותבוניים) בעצמו (ומבלי ששם לב לכך).
ג – חשיפה איטית והדרגתית של הטקסט הספרותי.

המסע הקודם לסיפור, מאגר המידע. מה המשמעות של תחקיר רגשי מעמיק של הדמויות שלי, מה המשמעות של תחקיר המשפיע על מבנה העלילה. האם עלי לצאת למסע פיזי של ממש בעקבות הטקסט או אולי לדמיין כמעט באופן כרוני ורק אז לבצע תחקיר. כך או כך – עלי לדעת הרבה יותר ממה שאני כותב.ת בפועל.

בהמשך ישיר לשני השיעורים הראשונים – המידע שיצטבר בתחקיר ישמש לא רק לדיוק בפרטים, אלא יהפוך את הסיפור למציאותי עם אמת ספרותית מוחזקת לכל אורך הטקסט.

מה הפונקציה של המספר בתוך הסיפור? לכל גוף יש מגבלות ויתרונות, כל גוף מייצר מערכת יחסים שונה בין המספר לנמען שלו. מהי נקודת המבט של המספר בגוף ראשון ומהי נקודת המבט של מספר שאינה דמות מתוך הספר? מהם הגופים שניתן לכתוב בהם סיפור ועוד. נבין את המינוח "מבע" יחד, ונבין את ההבדל המהותי בין סיפור מדובר לסיפור כתוב.

מיהן הדמויות שעליהן אנחנו בוחרים לכתוב. האם בהכרח נאהב תמיד את הדמות ה'טובה' או שחלילה נזדהה עם דמות שהיא לא כליל השלמות. איך אנחנו יוצרים פסיכולוגיה של דמות בסיפור ואיך מציבים את הדמויות בצורה אמינה בתוך העלילה. אין ספר ללא דמויות אך במקרים רבים יש פער גדול בין מה שמתקיים בראשו של כותב מתחיל לבין מה שקיים בפועל במילים הכתובות – בסיפור עצמו.

בשיעור נטמיע את כל מה שלמדנו בחמשת השיעורים הראשונים ואז נבצע מהלך הדרגתי של הבנה ואפיון דמות. ניקח דמות אמיתית מחיינו, נאפיין אותה על מבנה הרגשות שלה ונבין כיצד היא פועלת ביום יום בהתאם לאופיה. נעבור לדמות שהמצאנו, וניתן לה תוקף פנימי בתוך המציאות שכתבתנו. כל קול, מחשבה או רגש הבוקעים מתוך דמות שייכים לדמות ולא לסופר.ת שכתב.ה אותה. אפיון הדמות יהיה:
– לפני כתיבת הסיפור – נבין מי היא (כרשימת מכולת).
– ובסיפור עצמו – נכתוב אותה (לא רק עליה אלא אותה ממש).

העלילה היא התשתית של הסיפור, לתוכו אנחנו יוצקים את הרעיונות שלנו. הכתיבה היא אומנות של תנועה בתוך חלל וזמן באמצעות מילים כתובות בתודעתו של הקורא.ת ועל מנת לייצר תנועה, אנחנו חייבים עלילה. אין ספר ללא עלילה (גם אם העלילה נטולת עלילה). נלמד טכניקות לפיתוח עלילה, נבין מהם קודקודי העלילה אשר יוצרים את המורכבות בהשתלשלות הסיפור, נמקם את הדמויות, מטרתן, את הכוחות הפועלים עליהן, נבנה חשיבות, היררכיה ואת רצף ההמאורעות.

חשוב: ההגיון של העלילה אינו שאול בלבד מנסיון חיינו או מהמציאות המוכרת לנו, אלא מומצא בתהליך הכתיבה על ידי מתן חיים אמיתיים לדמויות ונקודות מפנה בהתרחשות. האבולוציה של ההגיון הסיפורי מושתתת על אותנטיות של הסופר.ת עם עצמוץמה ואינטימיות מוחלטת עם יצירתו.

הדיאלוג מגיע אל הפרוזה מעולם הדרמה. אך בשונה לחלוטין מבמחזה (בו כאשר מסתיים הדיאלוג מסתיימת הסצינה), בספרות תפקידו שונה לחלוטין. למה הדיאלוג הוא כל כך קריטי בספרות? משום שהוא רגע של מציאות בחווית הספר, הקורא כמו חוצה אל העולם שבספר ונוכח בו בצורה ממשית. כמו כן הדיאלוג מאפשר חיבור והנעה של חלקי הסיפור, ולמעשה נושא על עצמו את העלילה.

ברגעי הדיאלוג כל זיוף מורגש, כל מריחה, כל טעות. ולכן בשיעור זה נבין לעומק כיצד מה שלא נאמר או נכתב חשוב פי כמה ממה שנכתב, נפרק לגורמים את הפערים שבין ההצהרה של הדמות לבין כוונותיה האמיתיות בהקבלה למציאות. נפנים לחלוטין על ידי דוגמאות מתוך טקסטים – שלא קיים טקסט ללא סאב טקסט (כמו בחיים עצמם). מהו סגנון הדיבור? מהן הפעולות שיוצרות מתח ודרמה ואיך סגנון הדיבור ואופני הדיבור יכולים להיות נאמנים לעלילה מצד אחד ואותנטיים מצד שני. אופן הדיבור של דמות הוא אמצעי הזיהוי העיקרי שלה.

הראייה והגדה (showing מול telling) ועל המתח הנפלא הנוצר בשילוב ביניהן. החושים, הזירה, הסצינה, הדמויות, הדיאלוגים, העלילה ועוד – צריכים להיות מסופרים ולא מוסברים. בשיעור נעמיק, נבין ונחדד מהו ההבדל בין "לספר על" משהו לבין "לספר את" משהו – עד שכל המשתתפים יוכלו לשלוט בטכניקות הספרותיות העומדות לרשותם.

בשיעור זה יהיה גם סיכום שיכלול גם את הנושאים הבאים:
מהי עריכה ספרותית של עורך חיצוני ומהי עריכה עצמית.
תפקידו של הדמיון בחיינו בכלל ובכתיבה בפרט, ועל היכולת לאמן אותו.
מהי השראה אם בכלל קיימת והאם סופר.ת תלוי בהשראה – כישרון אל מול עבודה קשה (טיפים טכניים שנצברו עם השנים).
הוצאה לאור של ספר – מהן האפשרויות העומדות בפניך.
הספר כמוצר הסופר כעסק – כשאמנות מצליחה בעל כורחה היא הופכת לעסק. איך עושים את זה? בין פרוזה לברקוד.